שביל ירושלים- מקטע ראשון- פעם שנייה.

יצאנו שוב לחרוש את המקטע הראשון של שביל ירושלים, שהוא מוצלח מאוד בלי קשר לשביל עצמו.
יום חמישי בערב נחתנו בסטף אני וחברתי הדס.
התמקמנו לשינה וניסינו להירדם במשך כמה שעות, היה חם למדיי גם בלילה ושקי השינה שלנו היו חמים מדי לסיטואציה.
בסוף לאחר כמה שעות הצלחנו לנמנם עד אור הבוקר.
תה כדי לפתוח את העיניים וקוסקוס עם רוזמרין כדי למלא את הבטן.
צופים תוך כדי ההליכה על בית חולים הדסה, כמו רוב הטיול גם כאן יש נוף מטורף.
השוס הגדול במסלול הפעם הם עציי התותים שאנחנו מאתרים מדי פעם, גדושים בפירות מתוקים וגדולים.
הדס עושה את המסלול עם תיק  the north face שמלא בעיקר באוויר וקצת מים\גרנולה, אני לעומת זאת נסחב עם הוואודה הגדול שלי, שמלא בזוג שקי שינה, פק"ל בישול (סיר גזייה וכו) מעט בגדים חמים ושש ליטר מים.
בנקודה מסוימת במסלול (אני חושב שזה לפני נחל שורק) הוא נקטע עקב עבודות הרכבת, אנחנו מתברברים מעט עד שתופסים  שביל בין השיחים שמטיילים קודמים יצרו, וחוזרים לדרך.
העלייה לירושלים דרך שמורת לפתא היא עדיין 170 מטר די חדים שמסתיימים לבסוף, היה כיף.

מסקנה: כל מסלול משתנה בהתאם לעונה, בהתאם לאנשים שאתם אתה הולך ובהתאם לאווירה שיש.
בסופו של דבר, אי אפשר לחצות את אותו נהר פעמיים.
שבת שלום.