עשרה לשש, יקיצה טבעית אחרי שש שעות, הכל כבר ארוז, מחסל קערה של קרונפלקס ויוצא.
ישנן שלוש מטרות בטיול הזה:
הכרת הסביבה, תחושת "עשיתי את זה" ושיפור יכולות ניווט.
ציוד:
תיק osprey talon 33, שלוקר 3 ליטר סטנדרטי, זוג בקבוקי חצי ליטר (לחירום בלבד), מפה, סמארטפון (יש גם כאן מפה), סכין יפני, ארנק, טאלק, מצפן קטן, כובע+ כאפיה.
פחות מ8 קילו עם מים אוכל.
התיק כל כך קל שאני לא צריך לסגור שום רצועה כדי שהוא היה נוח, הוא מתיישב על הגב ונשאר שם.
על הרגליים נעלי vibram five fingers מדמות הליכה יחיפה (דגם KSO trek sport)
הירידה מקציר עוברת מהר, אני חולף דרך הגבעות ונמנע מלהתקרב למחצבה (מחצבות ורד) יש מלא כיפות סמויות באיזור, אבל הניווט קל, רק צריך להתמיד בתנועה לכיוון ארובות חדרה.
לאחר שאני חוצה את כביש הגיש למחצבה (מזמזם לעצמי חמשיר על זוג נהגי משא) אני נזכר ברימון שזרקתי בתיק ואני מתחיל לחסל אותו ביעילות שלא ידעתי שיש לי. (9:40\9:50)
מגיע לחלף עירון, יש מתחת למחלף שביל עפר שמגיע לקיבוץ ברקאי,ממשיך דרך הקיבוץ, חותך דרך השדות שליד עין שמר, קופץ לומר היי לספרנית בספרייה של מועצה אזורית מנשה (על הדרך ממלא את השולקר, דבר חכם לעשות) (11:17)
וחותך דרך השדות לכיוון תלמי אלעזר (בדרך עובר במקום שאיזה צינור מים ראשי תוקן, הראיות בשטח מעידות על זרימה מסיבית של מים, מגניב), חווה התקפה מכלב (טיול הבא, תרסיס פלפל בכיס, נראה איזה כלב מתעסק איתי אז).
מגיע לגן שמואל בשתיים, אוכל טונה ופטיטוס של מקדונלס (בלאחס) ויוצא לצעדת סיום.
2 קילומטר וחצי, ערסים שעצרו ללכת מכות בשולי הכביש (הרגע הכי מפחיד בטיול) ושמש שמתחילה להכות בפנים,
מגיע לחדרה ובאופק המזרחי הגבעה של קציר.
מה למדנו?
לא להסתמך על תכסית.
סיפור דרך טוב שווה יותר ממפה טובה.
החיסרון הגדול של הויברן חמש אצבעות הוא האצבעות, דברים נתפסים ביניהם וקוצים חודרים לבד הדק שממנו עשויה הנעל.
סנדוויץ זה דבר טוב לטיולים של יום אחד, חבל שלא היה לי אחד.
מרחק: 24.9 קילומטר בערך (אני מעגל את זה ל25 אבל אני מאמין זה היה אפילו טיפה יותר) 8:15 שעות הליכה.
תמונות בקרוב.
מחצבת ורד, זווית אחת
ועוד תמונה של המפלץ הזה.
מחלף עירון, מבט מזווית קצת אחרת (ברקע, ספה, WTF)
vibram
נותן לרגליים לנשום בעצירות.
זה אולי סתם עוד תמונה של שדה, אבל אפשר לראות ברקע רחוק רחוק את הגבעה של קציר.
ישנן שלוש מטרות בטיול הזה:
הכרת הסביבה, תחושת "עשיתי את זה" ושיפור יכולות ניווט.
ציוד:
תיק osprey talon 33, שלוקר 3 ליטר סטנדרטי, זוג בקבוקי חצי ליטר (לחירום בלבד), מפה, סמארטפון (יש גם כאן מפה), סכין יפני, ארנק, טאלק, מצפן קטן, כובע+ כאפיה.
פחות מ8 קילו עם מים אוכל.
התיק כל כך קל שאני לא צריך לסגור שום רצועה כדי שהוא היה נוח, הוא מתיישב על הגב ונשאר שם.
על הרגליים נעלי vibram five fingers מדמות הליכה יחיפה (דגם KSO trek sport)
הירידה מקציר עוברת מהר, אני חולף דרך הגבעות ונמנע מלהתקרב למחצבה (מחצבות ורד) יש מלא כיפות סמויות באיזור, אבל הניווט קל, רק צריך להתמיד בתנועה לכיוון ארובות חדרה.
לאחר שאני חוצה את כביש הגיש למחצבה (מזמזם לעצמי חמשיר על זוג נהגי משא) אני נזכר ברימון שזרקתי בתיק ואני מתחיל לחסל אותו ביעילות שלא ידעתי שיש לי. (9:40\9:50)
מגיע לחלף עירון, יש מתחת למחלף שביל עפר שמגיע לקיבוץ ברקאי,ממשיך דרך הקיבוץ, חותך דרך השדות שליד עין שמר, קופץ לומר היי לספרנית בספרייה של מועצה אזורית מנשה (על הדרך ממלא את השולקר, דבר חכם לעשות) (11:17)
וחותך דרך השדות לכיוון תלמי אלעזר (בדרך עובר במקום שאיזה צינור מים ראשי תוקן, הראיות בשטח מעידות על זרימה מסיבית של מים, מגניב), חווה התקפה מכלב (טיול הבא, תרסיס פלפל בכיס, נראה איזה כלב מתעסק איתי אז).
מגיע לגן שמואל בשתיים, אוכל טונה ופטיטוס של מקדונלס (בלאחס) ויוצא לצעדת סיום.
2 קילומטר וחצי, ערסים שעצרו ללכת מכות בשולי הכביש (הרגע הכי מפחיד בטיול) ושמש שמתחילה להכות בפנים,
מגיע לחדרה ובאופק המזרחי הגבעה של קציר.
מה למדנו?
לא להסתמך על תכסית.
סיפור דרך טוב שווה יותר ממפה טובה.
החיסרון הגדול של הויברן חמש אצבעות הוא האצבעות, דברים נתפסים ביניהם וקוצים חודרים לבד הדק שממנו עשויה הנעל.
סנדוויץ זה דבר טוב לטיולים של יום אחד, חבל שלא היה לי אחד.
מרחק: 24.9 קילומטר בערך (אני מעגל את זה ל25 אבל אני מאמין זה היה אפילו טיפה יותר) 8:15 שעות הליכה.
תמונות בקרוב.
מחצבת ורד, זווית אחת
מחלף עירון, מבט מזווית קצת אחרת (ברקע, ספה, WTF)
vibram
נותן לרגליים לנשום בעצירות.
