"סאאמק!"
"מה ניצן?"
התיק הזה רוצח לי את הכתפיים!
(נודד מדבר יהודה, ניצן מתלונן על התיק המעפן שהוא השיג משכנים, ולא מתלונן על זה שהוא סוחב 8 ליטר מים ומלא פחיות שימורים).
שלושה חודשים לאחר מיכן, רכשתי את התרמיל שיש ברשותי עכשיו, ואודה אקספט 65+10 כחול
"ניצן, מה אתה עושה?"
"התיק החדש הזה מעצבן אותי!"
(שבוע הישרדות, ניצן מתעצבן אפילו יותר ועדיין לא מתלונן על העשרים ומשהו קילו שיש לו על הגב)
פרטים כללים:
משקל עצמי 2.5 קילו בערך, פתיחת שק עם אפשרות לפתיחה כמו מזוודה בעזרת זוג רצ'ר'ים בחלקו הקדמי, זוג תאי צד מתנפחים (עצומים בגודלם), תאי רשת קטנים בצדדים, כובע גדול יחסית.
לעניין: מערכת הגב של התיק מבוססת על רצועה שרצה מהספוג האגן ועד הגב עצמו, מה שמאפשר כוונון מדיוק לחלוטים על פי אורך הגב, אבל שאני אדבר? יש להם סרטונים שמסבירים הרבה יותר טוב.
ועכשיו, לחסרונות.
אין תאים בצידי רצועות האגן (קריטי לדעתי ואני לא אחזור על הטעות הזאת שוב).
מערכת הגב לא עומדת בשום עומס, עקב הצורה שלה, כנושאים משקלים בתרמיל לאורך זמן, המערכת גב נמשכת כלפי מעלה, ויוצאת מכוונון.
ולבעיה הקריטית ביותר, כדרדס, התיק גבוה לי מדי, וכשהוא מכוון נכון, אני לא יכול להביט למעלה.
תחשבו על לטייל, בלי להביט בשמיים, תחשבו שבעליות מספיק חדות, שדה הראיה שלי קטן ואני צריך לסובב את כל הגוף לאחד הצדדים כדי להביט למעלה ולראות לאיפה אני הולך.
ואני מדבר על רגעים משולבים, שאתה צועד לאורך כביש שש 17 קילומטרים והתיק רץ עם האגן שלך באופן מושלם, אבל כל הפסקה אתה עסוק בלכוון אותו מחדש לגב שלך.
אז אני מחליף אותו בפארארי, בגרגורי בלטורו.
האם אני עושה את המהלך הנכון? התיק הזה ליווה אותי במשך זמן רב, הוא כמו אוטו ישן וטוב שאתה כבר יודע איך לבעוט בו כדי להשתמש בו נכון. הוא שרד איתי את הישרדות ויש בו קרעים שתפרתי בעצמי בשטח וכמות הזעה שלי שהוא ספג יכולה להשקות כפר קטן באפריקה.
זה לא שאני מוכר אותו, אני משאיר אותו אצלי בעבור חברים שלא מטיילים הרבה, כתיק לצירוף ניובים, אולי אני אפילו אתרום אותו למכינה.
וזה התיק שלי, בין רגעים של סבר לרגעים של טיול לרגעים של "אוף איתך".
"מה ניצן?"
התיק הזה רוצח לי את הכתפיים!
(נודד מדבר יהודה, ניצן מתלונן על התיק המעפן שהוא השיג משכנים, ולא מתלונן על זה שהוא סוחב 8 ליטר מים ומלא פחיות שימורים).
שלושה חודשים לאחר מיכן, רכשתי את התרמיל שיש ברשותי עכשיו, ואודה אקספט 65+10 כחול
"ניצן, מה אתה עושה?"
"התיק החדש הזה מעצבן אותי!"
(שבוע הישרדות, ניצן מתעצבן אפילו יותר ועדיין לא מתלונן על העשרים ומשהו קילו שיש לו על הגב)
פרטים כללים:
משקל עצמי 2.5 קילו בערך, פתיחת שק עם אפשרות לפתיחה כמו מזוודה בעזרת זוג רצ'ר'ים בחלקו הקדמי, זוג תאי צד מתנפחים (עצומים בגודלם), תאי רשת קטנים בצדדים, כובע גדול יחסית.
לעניין: מערכת הגב של התיק מבוססת על רצועה שרצה מהספוג האגן ועד הגב עצמו, מה שמאפשר כוונון מדיוק לחלוטים על פי אורך הגב, אבל שאני אדבר? יש להם סרטונים שמסבירים הרבה יותר טוב.
ועכשיו, לחסרונות.
אין תאים בצידי רצועות האגן (קריטי לדעתי ואני לא אחזור על הטעות הזאת שוב).
מערכת הגב לא עומדת בשום עומס, עקב הצורה שלה, כנושאים משקלים בתרמיל לאורך זמן, המערכת גב נמשכת כלפי מעלה, ויוצאת מכוונון.
ולבעיה הקריטית ביותר, כדרדס, התיק גבוה לי מדי, וכשהוא מכוון נכון, אני לא יכול להביט למעלה.
תחשבו על לטייל, בלי להביט בשמיים, תחשבו שבעליות מספיק חדות, שדה הראיה שלי קטן ואני צריך לסובב את כל הגוף לאחד הצדדים כדי להביט למעלה ולראות לאיפה אני הולך.
ואני מדבר על רגעים משולבים, שאתה צועד לאורך כביש שש 17 קילומטרים והתיק רץ עם האגן שלך באופן מושלם, אבל כל הפסקה אתה עסוק בלכוון אותו מחדש לגב שלך.
אז אני מחליף אותו בפארארי, בגרגורי בלטורו.
האם אני עושה את המהלך הנכון? התיק הזה ליווה אותי במשך זמן רב, הוא כמו אוטו ישן וטוב שאתה כבר יודע איך לבעוט בו כדי להשתמש בו נכון. הוא שרד איתי את הישרדות ויש בו קרעים שתפרתי בעצמי בשטח וכמות הזעה שלי שהוא ספג יכולה להשקות כפר קטן באפריקה.
זה לא שאני מוכר אותו, אני משאיר אותו אצלי בעבור חברים שלא מטיילים הרבה, כתיק לצירוף ניובים, אולי אני אפילו אתרום אותו למכינה.
וזה התיק שלי, בין רגעים של סבר לרגעים של טיול לרגעים של "אוף איתך".
