מסיימים טיול, יושבים בנשר מחכים לאח של לרנר שיבוא לאסוף אותנו.
שיט! איפה הכובע שלי? הכובע המנדף החדש שלי? זה שקודם התלהבתי מהמשקל המינימלי שלו, מהנידוף הנפלא שלו, העיצוב מצחייה המותאם לטיול במדבר והצבע המדברי שאני אוהב? כנראה באוטובוס.
מתחיל להרים טלפונים לתכנן מרדפים חוצי ארץ אחרי הנהג.
הכובע לא נמצא, ולנצח תרדוף אותי התחושה שלא חיפשתי מספיק, שאולי אם הייתי הולך לאיזו נקודה הייתי מוצא אותו.
אבל זה חור קטן בכיס, 22 שקל שאפשר לספוג, וגם דסי חברתי עברה וקנתה אחד דומה לו רק אם מצחייה קטנה יותר (נתרגל, מקסימום שנה הבאה נקנה חדש, כולה 25 שקל).
והעכשיו למכה הכואבת יותר.
בערב של אותו היום שתינו, אני לא אגיד ששתינו הרבה, אני אגיד ששתינו מספיק, ובעבורי המספק הזה הוא מאוד משפיע.
ברגיל, כשאני סוחב את הVFF לבסיס אני קושר אותם לרצועות בצד מחוץ לתא הבקבוק, שהרצועות מחזיקות את הנעליים ישירות ותא הבקבוק לא מונע מהם להיתפס עד הסוף.
שחזרתי הביתה וסידרתי תיק זה בדיוק מה שלא עשיתי.
בשלב כזה או אחר הם נפלו.
אולי בתחנה המרכזית בדחיפות לאוטובוס? אולי שזרקתי את התיק לפני זה על השולחן בקניון? אולי שקניתי אוכל? אולי הם נפלו באוטובוס ומשהו לקח אותם? אולי בדרך לחדר? אולי בירידה מהאוטובוס הם נפלו בדשה ומאז הם שם?
השאלות אוכלות אותי.
אני קלטתי שהם נפלו רק שכבר הגעתי לחדר, זרקתי את התיק על המיטה קלטתי את גודל המחדל.
ככה הולכים להם 500 שקל.
ועזבו כסף.
הנעליים האלו עברו מעל ל100 ק"מ איתי, הם כבר נצמדו לרגל שלי ונעשו גמישות במקומות הנכונים, היה להם את הריח של נעל עברה הרבה בלי גרביים (תחל'ס, מסריחות שחבל על הזמן, שחזרתי מהטיול באותו סופ"ש אבא שלי שאל אם הבאתי איזו גופה של משהו) ובדיוק באותו יום תכננתי לנקות אותם.
נעליים שכבר יכולתי לחייך על השחיקה שיצרתי בזעת אפי ובעבודה אמתית.
אני צריך להפסיק להיקשר ככה לחפצים דוממים.
התחושה החריפה ביותר שמאבדים משהו כזה היא תחושה שאתה אפס, שאתה לא שווה כלום, שלא משנה מה תחזיק בידיים שלך הוא יישמט ברחוב וישכח.
אבל אני יעבוד על זה, אני לומד מטעיות, לא שוכח אותם.
בריצות האחרונות אני גומע קילומטרים על כביש יחף, אני מאמין בגישה של עדיף כלום על נעל שתפגע בי.
מצד אחד זה כיף, זה חופשי לחלוטים, תשכחו מ"נעל ששוקלת רק 200 גרם!!" אין לכם נעל, אין בכלל משקל נוסף על כף הרגל.
החיבור לקרקע מרגיש נכון, מצד שני, בשנה ומשהו האחרונות אני הולך רוב היום בנעליים צבאיות, העור בכפות הרגליים לא יודע איך להתמודד עם מה שאני מעיף עליו ואיך אפשר להגיד את זה בפשטות?
כואב
ממש כואב.
בחמש וחצי בבוקר שממש קר, זה אפילו יותר כואב.
אני אישית מעדיף ריצות שטח, אבל כרגע אני בהפסקה, אני רץ יחף על כבישים, על מה שהולך בבסיס שלי בשטח (אזור רמות מטרד) אין על מה לדבר.
ועד שהVFF החדשים יגיעו מחו"ל, לילה טוב.
