מחליט ביום חמישי שאני רוצה טיול, מתחיל להריץ סטטוס "מחפש שותפים!!!!" חוץ מסער אף אחד לא מגיב, תודה סער!
הטיול עצמו: המסלול המקורי כולל התחלה בנצרת עלית, עליה על שביל ישראל בכיוון צפון וסיום במורדות הר התבור באותו היום. היום השני כולל לתפוס טרמפים לכיוון כפר קיש ולטייל את נחל תבור. תוכניות לחוד מציאות לחוד.
ציוד: תרמיל גרגורי בלטורו 65 ללא כובע.
שק"ש
מעיל גשם
פליז חד צדדי פשוט
שלוקר
חמצאוור
זוג בקבוקי מים ריקים
סכין
תרסיס פלפל
מפה
ועוד כל מיני שטויות כמו קרטון ודפי נייר לטרמפים. גרביים נוספות מצמר למקרה הצורך, שרוך מעפן לשיפצורים, טלק ועוד כמה שטויות. שימו לב, חסר מצפן, כנראה שאני יוצא עם משאלת מוות.
על הגוף: מכנסי טיולים, תחתונים מנדפים, חולצה מנדפת, כובע של "גרביטי", גרבי ריצה דקות ונעליים מינימליות של VIVOBAREFOOT לטיולים (הדגם הזה) חדשות שנקנו ביום חמישי. אוכל על בסיס סנדביצ'ים וממרח חלבה.
יום שישי! מתעורר מוקדם, תופס טרמפים מקציר, אוטובוס לעפולה, מעפולה לנצרת עלית, יורד בקניון וקונה מעט אוכל (רק יומיים) חמש לחמניות טריות, ממרח חלבה עם דבש, שקדים, צימוקים, בוטנים, שוקולד וקופסת סרדינים. סער מגיע, מצויד בעיקר 1בקוואקר עם תוספות, תיק lowe ישן (אבל לא מאוד ישן).
תופסים ת'רגליים ומתחילים, אין זמן לבזבז.
מגיעים ליער צ'רציל, חוצים אותו בזריזות, בדרך פוגשים זקן חביב שמצלם אותנו ונוהם לנו על חשיבות הציונות בארץ, לפני שאנחנו נפרדים ממנו הוא מדבר ברצף כזה שעוד יכולנו לפרוס שק"ש במקום. פוגשים בתחתית הר דבורה חבורה של מטיילים שמביאים לנו חלבה (!) אנחנו עוקפים אותם במהירות ומגיעים לראש ההר, נחים, אוכלים וממשיכים, השמש לא מחכה לאף אחד.
"שביל ישראל מתפתל בדרכים רבות". ציטוט מפיו של נווד עייף.
אנחנו עצבניים על השביל לאחר שעות של הליכה, נראה שהוא מתמזמז עם הר התבור, מתקרב עליו ואז מתרחק, יורד ועולה בינות לסינגלים של יער בית קשת לפני שהוא חותך בקו ישר לתוך דבוריה. אנחנו ממלאים מעט מים בדבוריה, אנשים נחמדים, כפר מסביר פנים ואין בעיה ללכת בו (תושבים לא מעטים שזיהו אותנו שאלו עם חסר מים או אוכל) מצד שני, סימול השבילים בכפר מבלבל ואנחנו מבזבזים שעות על להבין איפה אנחנו, האחריות היא שלי, סיפור הדרך שלי לא כולל גבולות גזרה שמגדירים לי כמה אני רחוק מהשביל.
כאנחנו חוזרים אל המסלול השעה כבר 3שלוש וחצי/ארבע כשאנחנו מגיעים לעליה להר. אנחנו מחליטים לקחת החלטה ולישון בראשית העלייה ולעלות מחר עם שחר. אוכלים, מכסחים סרדינים חלבה ולחמניות מעוכות כמו זאבים וקורסים לשינה מוקדמת מאוד.
אני ישן טוב, חוץ מחלום אימה הזוי שמעיר אותי. בסופו הלילה עובר חלק. סער מסתדר פחות טוב והלילה שלו כולל הרבה תנועה וקינוחי אף רועשים, תודה סער! (-:
אנחנו שנינו ישנים כשהרגליים בתוך התרמיל ועם חמצאוור על הראשים, שומרים על חום איפה שרק אפשר.
יום שבת: סער חוגג 23, מזל טוב!
קמים ביקיצה טבעית, עולים את התבור בטירוף. עליה קשה, ממלאים מים במנזר שבראש התבור (מיכל מלא, שלוקר +זוג בקבוקי 1.5) נחים, אוכלים, הקוואק של סער זוכה לכבוד הראוי לו, צוחקים על תיירים שמגיעים למנזר וממשיכים לצעוד.
הירידה מהתבור קשה יותר מהעלייה, קשה לשמור על "הילוך ראשון" כל כך הרבה זמן עם הגוף, הגידים ברגליים צורחים והתיק מושך אותך לעצור לנוח. שורדים גם את זה.
לקראת הסוף שוב השביל "נעלם לנו", אבל זה כבר לא קריטי, הולכים לצומת גזית ותופסים טרמפים עד לכניסה לבית קשת.
עוצרים לאכול, אני מצליח "לכסח" לעצמי אצבע עם הסכין, סער מוכיח שהתיק עזרה ראשונה הוא לא פק"ל מיותר, סוגרים את הדמום וממשיכים. צועדים לכיוון שדה אילן בתקווה להגיע ל"שמורת רכס אדמי", מתברברים שוב, אבל לאחר שעה בערך מצליחים לעלות על השביל שוב לאחר עיקוף קל.
*כשאתם אוכלים סברס, ודאו כי אין קוצים על הפרי עצמו, קוצים של סברס בפה הם... עסק לא נעים בכלל*
יורדים לתוך השמורה, השמורה מתחילה בתנועה בשטח לא מישורי קל יחסית ויורדת לתוך נחל אדמי עצמו, שאולי נראה יבש, אבל יוצר סבך רציני. שילוב של הסבך עם סלעי בזלת מעקב אותנו לא מעט, אנחנו מחליטים, דבר שמתברר כטעות, שהמקום יבש ואין טעם לחפש את המעיין שבעבורו ירדנו לשמורה, עוצרים בתוך הסבך אוכלים ונחים. אחרי המנוחה ממשיכים לצעוד, כמה מאות מטרים לאחר מכן מגיעים למעיין, מים צלולים אבל כבר מתחיל להיות מאוחר, נרטבים ממש מעט וממשיכים. בסוף הנחל בוקר מקומי התמקם בתוך שמורת הטבע, הזיז את סימוני השבילים ומצפצף על החוק, אנחנו חוצים דרך החווה שלו ומגיעים בחושך אל "הזורעים", איזה חור. טרמפים עד למרכזית טבריה ומשם אוטובוסים לבתים.
שיפור:
ניווט עירוני הוא בעיה, צריך לשפר את המיומנות הזאת דחוף.
מצפן זה חשוב, לא לשכוח מצפן!
ליצור לעצמי ערכת עזרה ראשונה זה הדבר הכי קריטי לקראת הטיול הבא.
לא לשכוח עט כתיבה.
ללמוד לבצע פעולות ביקוע עם סכין.
להביא כפית לטיולים, תמיד.
שימור:
סכין מצוינת.
חשיבה נכונה על מים, תכנון נכון של נקודות מילוי מים.
נעלים מינימליות הם אחלה של דבר, שוקל לחסוך כדי לרכוש נעל מינימלית שיותר מתאימה לטרקים.
ביגוד מנדף זה אחלה של דבר, אפילו לא הסרחתי בסוף הטיול.
להוריד את ה"כובע" של התרמיל היה רעיון חכם, הוא שימושי בעיקר במסלולים ארוכים יותר.
אפשר לאכול ימיים אוכל קר ואפילו לא לרעוב או להרגיש מחסור מיוחד.
חלבה זה אחלה.
