מסלול - מפסל אלקסנדר זייד לכפר ברוך.
יום לפני מתמקמים בבית של לרנר בחיפה, סוגרים פינות מבחינת ציוד והולכים לישון באיחור (כרגיל).
השקמה בחמש וחצי, יוצאים לתפוס אוטובוס של חברה נוצרית הפועלת גם בשבתות וחגים.
יורדים בטבעון ומתקדמים לפסל.
מבחינת ציוד אני נושא על הגב ציוד סטנדרטי ליום בנוסף למעט אוכל וארבע ליטר מים.
לרנר נושא גם את ספר המסלול של רכבת העמק בתיק.
והשותף השלישי בטיול (חבר של לרנר, בשם דני) נושא בתיק זוג בקבוקי נביעות שני ליטר, בלי אוכל או ציוד נוסף.
בטיול חונך כובע מנדף זול (25 שקל) קל משקל שנקנה יום קודם לכן.
מגיעים בשבע וחצי לפסל של אלכסנדר זייד, צועדים לכפר ברוך, באזור בריכות הדגים שדרום מזרחית משדה יעקוב משהו יורה ברובה צייד ומקפיץ לדני את הביצים לסנטר.
התכנון המקורי היה לצעוד עד לעפולה, כן בטח, התחלנו ללכת מאוחר מדי, ואנחנו עוד לא במקום של לצעוד 30 ק"מ באותו היום, לא מבחינת אוכל ולא מבחינת תכנון טיול (מים ומהירות הליכה).
היום הולך ומתחמם הרבה יותר מהצפוי, עוצרים בדרך לכפר ברוך ל45 דקות הפסקה בצל לצידי נחל הקישון ברקע, הקפצה של מטוסי קרב בשדה דוב.
מגיעים לכפר ברוך, מחליטים שהגיע הזמן לסיים, תופסים טרמפ עם אדם מבוגר (לרנר מזהה סטיקר של "כובשי ירושלים").
יורדים בצומת מגדל העמק, עוד טרמפ לצומת נהלל ומשם אוטובוס לחיפה.
בשלב מסוים הכובע החדש נעלם, על כך בפוסט הבא.
סוגרים פינה בדאנק, כמות עצומה של אוכל ואלכוהול.
מה למדנו?
טיול מוצלח אבל מסלול טיפה משעמם, לא רואים מספיק מהמסילה ורוב רובו של המסלול שטוח ולא מוצל, ועד כמה שעמק יזרעאל הוא מקום יפה, המסלול הספציפי הזה לטעמי פחות מוצלח.
בכפר ברוך עברנו לצד מאגר מים עצום, לדעתי היה שווה לרדת להביט בו יותר מקרוב, אבל נראה שרק אותי זה עניין.
המטען הסולרי תוקן, אבל לא הייתה הזדמנות אמתית לנסות אותו, נראה בשביל הבא.
הפייב פינגר הם נעליים מצוינות להכל פחות או יותר.
כובע מנדף משנה לחלוטים את התחושה בטיול (לטובה).
להביא יותר אוכל, חישבו של קילו אוכל ליום טיול הוא מדויק ושבונים על יותר מ20 ק"מ ליום (או קצב הליכה מהיר) ניסיון לצמצם בכמות פוגעת בתחושה בסוף היום, שמביטים בתרמיל במבט מאוכזב/רעב.
צריך למצוא דרך לצמצם במים, שהם רוב רובו של המשקל על הגב.
יום לפני מתמקמים בבית של לרנר בחיפה, סוגרים פינות מבחינת ציוד והולכים לישון באיחור (כרגיל).
השקמה בחמש וחצי, יוצאים לתפוס אוטובוס של חברה נוצרית הפועלת גם בשבתות וחגים.
יורדים בטבעון ומתקדמים לפסל.
מבחינת ציוד אני נושא על הגב ציוד סטנדרטי ליום בנוסף למעט אוכל וארבע ליטר מים.
לרנר נושא גם את ספר המסלול של רכבת העמק בתיק.
והשותף השלישי בטיול (חבר של לרנר, בשם דני) נושא בתיק זוג בקבוקי נביעות שני ליטר, בלי אוכל או ציוד נוסף.
בטיול חונך כובע מנדף זול (25 שקל) קל משקל שנקנה יום קודם לכן.
מגיעים בשבע וחצי לפסל של אלכסנדר זייד, צועדים לכפר ברוך, באזור בריכות הדגים שדרום מזרחית משדה יעקוב משהו יורה ברובה צייד ומקפיץ לדני את הביצים לסנטר.
התכנון המקורי היה לצעוד עד לעפולה, כן בטח, התחלנו ללכת מאוחר מדי, ואנחנו עוד לא במקום של לצעוד 30 ק"מ באותו היום, לא מבחינת אוכל ולא מבחינת תכנון טיול (מים ומהירות הליכה).
היום הולך ומתחמם הרבה יותר מהצפוי, עוצרים בדרך לכפר ברוך ל45 דקות הפסקה בצל לצידי נחל הקישון ברקע, הקפצה של מטוסי קרב בשדה דוב.
מגיעים לכפר ברוך, מחליטים שהגיע הזמן לסיים, תופסים טרמפ עם אדם מבוגר (לרנר מזהה סטיקר של "כובשי ירושלים").
יורדים בצומת מגדל העמק, עוד טרמפ לצומת נהלל ומשם אוטובוס לחיפה.
בשלב מסוים הכובע החדש נעלם, על כך בפוסט הבא.
סוגרים פינה בדאנק, כמות עצומה של אוכל ואלכוהול.
מה למדנו?
טיול מוצלח אבל מסלול טיפה משעמם, לא רואים מספיק מהמסילה ורוב רובו של המסלול שטוח ולא מוצל, ועד כמה שעמק יזרעאל הוא מקום יפה, המסלול הספציפי הזה לטעמי פחות מוצלח.
בכפר ברוך עברנו לצד מאגר מים עצום, לדעתי היה שווה לרדת להביט בו יותר מקרוב, אבל נראה שרק אותי זה עניין.
המטען הסולרי תוקן, אבל לא הייתה הזדמנות אמתית לנסות אותו, נראה בשביל הבא.
הפייב פינגר הם נעליים מצוינות להכל פחות או יותר.
כובע מנדף משנה לחלוטים את התחושה בטיול (לטובה).
להביא יותר אוכל, חישבו של קילו אוכל ליום טיול הוא מדויק ושבונים על יותר מ20 ק"מ ליום (או קצב הליכה מהיר) ניסיון לצמצם בכמות פוגעת בתחושה בסוף היום, שמביטים בתרמיל במבט מאוכזב/רעב.
צריך למצוא דרך לצמצם במים, שהם רוב רובו של המשקל על הגב.
