רקע כללי לפני שאני מתחיל. שנה שעברה אני דסי ועוד מספר חברים יצאנו לשלושה ימים לטיול "ים אל ים" מזויף, למה מזויף? בגלל שבעבור שניים מהמשתפים (מורן ומור) זה היה הטיול הראשון שלהם ובגלל אילוצי זמנים כאלו ואחרים.
פעם קודמת התחלנו קרוב לכניסה לנחל כזיב ממערב וסיימנו בנחל עמוד עליון בנקודת המפגש שלו עם כביש 85.
הפעם באמת סיימנו בכינרת.
משתתפים: ניצן (אני) דוד (נער בן 16 שהלך 500 קילומטר לא מזמן במסלול בספרד) נועם (בוגר חוגי סיירות, מטייל קבוע במדבר ולא מכיר בכלל את המושג לייט הייקינג)
יום חמישי 4/10/12
17 שעות לאחר שהרעיון של ים אל ים מתגבש אנחנו מתחילים בשעה אחת בצהריים ללכת מתחנה מרכזית נהריה דרך המטעים לכיוון שמורת נחל כזיב, בדרך עוברים בנחל קטן, מורידים נעליים וזורקים את הקרוקס למי שנשאר בגדה השנייה.
מייבשים רגליים וממשיכים.
קצת לפני הפנייה לנחל כזיב אנחנו נכנסים לנתיב של נחל קטן בצידי הדרך, שעם הקבוצה הקודמת הצלחנו עברנו דרכו.
מתברר ששנה שעברה הוא היה הרבה פחות סבוך, אנחנו נתקעים שם יותר מדי זמן, (אני אישית קטן פיזית וגם אקרובטי מעט, אני מסתדר נהדר בתוך הסבך, אבל שאר הקבוצה הם אנשים בגובה נורמלי.) מפלסים את דרכינו החוצה דרך הסבך וקובעים ללכת לישון על פיצול שבילים לפני השמורה.
באותו הרגע נועם מגלה שהכובע שלו נשאר בסבך, אנחנו מחליטים להשאיר את דוד לשמור על התיקים ויוצאים לכיוון בזמן החשכה יורדת.
מחפשים את הכובע בסבך בעזרת פנסים בעוד הלילה יורד, עד שאני מוצא אותו כבר חשוך לחלוטין ובניסיון הראשון לצאת אנחנו מפספסים את היציאה בחושך ומתקדמים יותר מדי מערבה.
שנינו מתים בחושך מפוחדים ורועדים מקור.
או שלא.
מוצאים את הדרך בחזרה לשביל בניסיון השני ומגיעים לדוד, ברקע יללות תנים מקיפות אותנו, אנחנו נמתחים, מבשלים מג'דרה מוכנה מראש לארוחת ערב וקורסים לשק"שים במהרה.
יום שישי 05/10/12
קמים לפני הזריחה, מתארגנים זריז ויוצאים לכיוון נחל כזיב, חולפים את הנחל כרוח סערה, דוד מציין שזה ירוק "כמעט כמו חו"ל", כולם מסכימים, נחל כזיב הוא בלי ספק אחת השמורות היפות ביותר בארץ.
מגיעים ליציאה מהנחל וצועדים במעלה מפלצתי על כביש אספלט עד למעלות תרשיחא.
ממלאים מים במוסך במעלות וממשיכים לכיוון הכביש הראשי.
ניסיון כושל לתפוס טרמפים ובנוסף מוציאים כסף על מונית שירות שמורידה אותנו בגשר אלקוש.
משם עוד ניסיון לתפוס טרמפים (ממש מאכזב) וצועדים לחרפיש.
עוצרים באיזה מקום שמפורסם מאוכל שהוא מכין ומכרסמים משהו ממולא בלבנה ואגוזים (?!) אחלה של דבר.
ממשיכים לשביל אספלט נידח ושוברים מזרחה לכיוון הר מירון דרך נחל נריה.
אנחנו מגיעים קצת לפני העליה ומחליטים לישון מוקדם ולקום מוקדם וישר לעלות את הר מירון.
הלילה יורד וקור עז מתחיל לשרור באזור, אוכלים קוסקוס עם עדשים אדומות (ארוחת הערב הכי משביעה וטובה בטיול) והולכים לישון בשמונה בערב.
יום שבת 06/10/12
השקמה בארבע בבוקר, קור שאוכל לך את העצמות. מתארגנים בזריז ומתחילים ללכת על שביל ישראל, עולים את המירון במכה אחת, מהר ובלי עצירות בדרך.
הר מירון נמצא בתוך ענן, העלייה היא כמו הליכה במין חלום, מנותקים מהגובה, מהנוף ומהעולם כולו.
אוכלים ארוחת בוקר חמה על הפסגה (קוואקר עם קינמון וסוכר, יאמי) בזמן שהענן ממשיך הלאה וחושף את הנוף.
מתחילים לרדת מההר, לכיוון נחל עמוד.
מצב כפות הרגליים שלי בשלב זה רע מאוד, הנעליים פשוט לא מתאימות לרוחב של הרגל שלי ויש לי לא מעט שלפוחיות.
בשעה עשרה לשתיים אנחנו כבר בתוך נחל עמוד, עוצרים, חולצים נעליים ומשכשכים רגליים.
זוג פקחים מגיע ומודיעים לנו שהשמורה נסגרת בשעה שתיים ורבע וכדי שנעוף מכאן עכשיו.
טסים את נחל עמוד עליון (מסלול אתגרי ומגניב למדיי, אני מקווה להגיע לשם שוב עם פחות משקל על הגב).
מגיעים לפני החשכה לכביש 85.
אנחנו פוגשים עוד זוג מטיילים שגם מחפשים מקום לישון, הפקחים מלמלו משהו על חניון לילה באזור.
מתחלקים לקבוצות, דוד ונועם יצאו לכיפה סמוך, הזוג ימשיכו על השביל עוד כמה מאות מטרים ואני נשאר לשמור על התיקים.
הזוג מוצא נקודת שבה יש מים לשתייה של מקורות ושניהם מתחילים לריב, אנחנו יוצאים לכיוון הנקודה הזו והבת חוברת אלינו, הבן נשאר לישון במקום אחר (וזה למה לא כדי למצוא שותפים לטיול בתפוז).
בדרך פרות מקיפות אותנו, הם רגילות לבני אדם ואנחנו לא בדיוק מפחדים מהם, למרות שזוג עיניים של פרה שזוהרות בחושך זה מראה מפחיד מעט.
ארוחת ערב אחרונה, רוח חזקה מפריע לנו לבשל אבל אנחנו מקימים חומה של תרמילים ומטגנים תחת הרוח בצל, מוסיפים קוסקוס ואוכלים.
קצת אחרי שאנחנו נכנסים לשק"שים הרוח נרגעת והלילה עובר רגוע.
יום ראשון 07/10/12
נחל עמוד תחתון, להקת חזירי בר חולפת במרחק של 100 מטר מאיתנו.
ממשיכים בטיסה, הכינרת כבר קרובה.
הכינרת מעולם לא הייתה יפה יותר והמים שלה מעולם לא היו טובים כל כך.
מה למדנו?
הציוד החשוב ביותר בטיול הוא שק"ש, תיק ונעליים.
שק"ש אני מסודר לארץ, תרמיל יש לי את הבלטורו 65 (מעט כבד, אבל תרמיל מדהים) ונעליים? צריך להתחיל לחפש נעליים שמתאימות יותר לכף הרגל הרחבה שלי, הנעליים שיש לי כרגע פשוט לא עושות את העבודה.
צריך לבדוק עוד שיטות נגד שלפוחיות.
אוכל, להוסיף יותר חלבונים, להגדיר הפסקות מראש.
קבוצה קטנה יותר בטיול, הרבה יותר כיף.
כשאין בנות בטיול, אז אפשר לשכוח מהפסקות, הקבוצה תלך עד שיעצרו אותה.
פחות משקלים יותר כיף, ביום שעלינו על הר מירון תכננו איפה למלא מים בכל נקודה וסחבנו הרבה פחות.
ואפשר עוד לצמצם במשקלים, יש עוד מה ללמוד.
גרופס הוא עדיין דבר נהדר, רק צריך למצוא דרך לאחסן אותו בלי שהוא יתקלקל.
קוואקר הוא אוכל של זקנים ושל מטיילים.
אני יודע איך להכין עדשים בשטח.
צריך לחפש עוד מתיחות, מה שאני עושה זה מצוין אבל לא מספיק.
להביא מילים לשירים- חובה בטיול של יותר מיום.
הקנייה החשובה הבאה (חוץ מנעליים) מקלות הליכה, סיימתי את הטיול שאני הולך כמו זקן, ומקלות בהחלט היו מורידות עומס מהברכיים בטיול הזה.
ציטוט קטן לסיום: "החולצה החומה שלך נקייה לגמרי" דויד, על החולצה הלבנה לשעבר שלי.פעם קודמת התחלנו קרוב לכניסה לנחל כזיב ממערב וסיימנו בנחל עמוד עליון בנקודת המפגש שלו עם כביש 85.
הפעם באמת סיימנו בכינרת.
משתתפים: ניצן (אני) דוד (נער בן 16 שהלך 500 קילומטר לא מזמן במסלול בספרד) נועם (בוגר חוגי סיירות, מטייל קבוע במדבר ולא מכיר בכלל את המושג לייט הייקינג)
יום חמישי 4/10/12
17 שעות לאחר שהרעיון של ים אל ים מתגבש אנחנו מתחילים בשעה אחת בצהריים ללכת מתחנה מרכזית נהריה דרך המטעים לכיוון שמורת נחל כזיב, בדרך עוברים בנחל קטן, מורידים נעליים וזורקים את הקרוקס למי שנשאר בגדה השנייה.
מייבשים רגליים וממשיכים.
קצת לפני הפנייה לנחל כזיב אנחנו נכנסים לנתיב של נחל קטן בצידי הדרך, שעם הקבוצה הקודמת הצלחנו עברנו דרכו.
מתברר ששנה שעברה הוא היה הרבה פחות סבוך, אנחנו נתקעים שם יותר מדי זמן, (אני אישית קטן פיזית וגם אקרובטי מעט, אני מסתדר נהדר בתוך הסבך, אבל שאר הקבוצה הם אנשים בגובה נורמלי.) מפלסים את דרכינו החוצה דרך הסבך וקובעים ללכת לישון על פיצול שבילים לפני השמורה.
באותו הרגע נועם מגלה שהכובע שלו נשאר בסבך, אנחנו מחליטים להשאיר את דוד לשמור על התיקים ויוצאים לכיוון בזמן החשכה יורדת.
מחפשים את הכובע בסבך בעזרת פנסים בעוד הלילה יורד, עד שאני מוצא אותו כבר חשוך לחלוטין ובניסיון הראשון לצאת אנחנו מפספסים את היציאה בחושך ומתקדמים יותר מדי מערבה.
שנינו מתים בחושך מפוחדים ורועדים מקור.
או שלא.
מוצאים את הדרך בחזרה לשביל בניסיון השני ומגיעים לדוד, ברקע יללות תנים מקיפות אותנו, אנחנו נמתחים, מבשלים מג'דרה מוכנה מראש לארוחת ערב וקורסים לשק"שים במהרה.
יום שישי 05/10/12
קמים לפני הזריחה, מתארגנים זריז ויוצאים לכיוון נחל כזיב, חולפים את הנחל כרוח סערה, דוד מציין שזה ירוק "כמעט כמו חו"ל", כולם מסכימים, נחל כזיב הוא בלי ספק אחת השמורות היפות ביותר בארץ.
מגיעים ליציאה מהנחל וצועדים במעלה מפלצתי על כביש אספלט עד למעלות תרשיחא.
ממלאים מים במוסך במעלות וממשיכים לכיוון הכביש הראשי.
ניסיון כושל לתפוס טרמפים ובנוסף מוציאים כסף על מונית שירות שמורידה אותנו בגשר אלקוש.
משם עוד ניסיון לתפוס טרמפים (ממש מאכזב) וצועדים לחרפיש.
עוצרים באיזה מקום שמפורסם מאוכל שהוא מכין ומכרסמים משהו ממולא בלבנה ואגוזים (?!) אחלה של דבר.
ממשיכים לשביל אספלט נידח ושוברים מזרחה לכיוון הר מירון דרך נחל נריה.
אנחנו מגיעים קצת לפני העליה ומחליטים לישון מוקדם ולקום מוקדם וישר לעלות את הר מירון.
הלילה יורד וקור עז מתחיל לשרור באזור, אוכלים קוסקוס עם עדשים אדומות (ארוחת הערב הכי משביעה וטובה בטיול) והולכים לישון בשמונה בערב.
יום שבת 06/10/12
השקמה בארבע בבוקר, קור שאוכל לך את העצמות. מתארגנים בזריז ומתחילים ללכת על שביל ישראל, עולים את המירון במכה אחת, מהר ובלי עצירות בדרך.
הר מירון נמצא בתוך ענן, העלייה היא כמו הליכה במין חלום, מנותקים מהגובה, מהנוף ומהעולם כולו.
אוכלים ארוחת בוקר חמה על הפסגה (קוואקר עם קינמון וסוכר, יאמי) בזמן שהענן ממשיך הלאה וחושף את הנוף.
מתחילים לרדת מההר, לכיוון נחל עמוד.
מצב כפות הרגליים שלי בשלב זה רע מאוד, הנעליים פשוט לא מתאימות לרוחב של הרגל שלי ויש לי לא מעט שלפוחיות.
בשעה עשרה לשתיים אנחנו כבר בתוך נחל עמוד, עוצרים, חולצים נעליים ומשכשכים רגליים.
זוג פקחים מגיע ומודיעים לנו שהשמורה נסגרת בשעה שתיים ורבע וכדי שנעוף מכאן עכשיו.
טסים את נחל עמוד עליון (מסלול אתגרי ומגניב למדיי, אני מקווה להגיע לשם שוב עם פחות משקל על הגב).
מגיעים לפני החשכה לכביש 85.
אנחנו פוגשים עוד זוג מטיילים שגם מחפשים מקום לישון, הפקחים מלמלו משהו על חניון לילה באזור.
מתחלקים לקבוצות, דוד ונועם יצאו לכיפה סמוך, הזוג ימשיכו על השביל עוד כמה מאות מטרים ואני נשאר לשמור על התיקים.
הזוג מוצא נקודת שבה יש מים לשתייה של מקורות ושניהם מתחילים לריב, אנחנו יוצאים לכיוון הנקודה הזו והבת חוברת אלינו, הבן נשאר לישון במקום אחר (וזה למה לא כדי למצוא שותפים לטיול בתפוז).
בדרך פרות מקיפות אותנו, הם רגילות לבני אדם ואנחנו לא בדיוק מפחדים מהם, למרות שזוג עיניים של פרה שזוהרות בחושך זה מראה מפחיד מעט.
ארוחת ערב אחרונה, רוח חזקה מפריע לנו לבשל אבל אנחנו מקימים חומה של תרמילים ומטגנים תחת הרוח בצל, מוסיפים קוסקוס ואוכלים.
קצת אחרי שאנחנו נכנסים לשק"שים הרוח נרגעת והלילה עובר רגוע.
יום ראשון 07/10/12
נחל עמוד תחתון, להקת חזירי בר חולפת במרחק של 100 מטר מאיתנו.
ממשיכים בטיסה, הכינרת כבר קרובה.
הכינרת מעולם לא הייתה יפה יותר והמים שלה מעולם לא היו טובים כל כך.
מה למדנו?
הציוד החשוב ביותר בטיול הוא שק"ש, תיק ונעליים.
שק"ש אני מסודר לארץ, תרמיל יש לי את הבלטורו 65 (מעט כבד, אבל תרמיל מדהים) ונעליים? צריך להתחיל לחפש נעליים שמתאימות יותר לכף הרגל הרחבה שלי, הנעליים שיש לי כרגע פשוט לא עושות את העבודה.
צריך לבדוק עוד שיטות נגד שלפוחיות.
אוכל, להוסיף יותר חלבונים, להגדיר הפסקות מראש.
קבוצה קטנה יותר בטיול, הרבה יותר כיף.
כשאין בנות בטיול, אז אפשר לשכוח מהפסקות, הקבוצה תלך עד שיעצרו אותה.
פחות משקלים יותר כיף, ביום שעלינו על הר מירון תכננו איפה למלא מים בכל נקודה וסחבנו הרבה פחות.
ואפשר עוד לצמצם במשקלים, יש עוד מה ללמוד.
גרופס הוא עדיין דבר נהדר, רק צריך למצוא דרך לאחסן אותו בלי שהוא יתקלקל.
קוואקר הוא אוכל של זקנים ושל מטיילים.
אני יודע איך להכין עדשים בשטח.
צריך לחפש עוד מתיחות, מה שאני עושה זה מצוין אבל לא מספיק.
להביא מילים לשירים- חובה בטיול של יותר מיום.
הקנייה החשובה הבאה (חוץ מנעליים) מקלות הליכה, סיימתי את הטיול שאני הולך כמו זקן, ומקלות בהחלט היו מורידות עומס מהברכיים בטיול הזה.
מה דעתך על מקלות יענקלה?
השבמחקמגניב, מצד אחד חיסכון בכסף, מצד שני, אני חושב שאם כבר לטייל עם מקלות, אז שהיו מקלות רציניים.
השבמחק