אחד מהדברים שלמדתי בשנת המכינה שלי בנחשון, שאחד מהדברים המגבשים ביותר אנשים יכולים לעשות זה פעילות פיזית ביחד. ההתמודדות עם הקושי הפיזי כקבוצה מחזק מאוד את הקשרים שכבר קיימים ואף יוצר חדשים שלא יכלו להתפתח ללא האפקט הזה.
גם בחיי הזוגיות, אני מאמין שהערך הזה פועל.
במקרה הזה, גררתי את חברתי דסי לטיול עם סוף שבהחלט עונה על ההגדרה לאתגר פיזי מגבש.
בוקר, שמונה אני קם, משאיר אותה לישון עוד שעה בזמן שאני מארגן סנדוויצ'ים ליום.
אני יוצא עם התרמיל אוספרי טאלון 33 שלי (בקרוב ביקורת מקיפה) 4.5 ליטר מים, אולר קל משקל, שמיכה דקה, מגבת, משקפי שמש, שלושה סנדוויצ'ים (שתיים עם ממרח עדשים תוצרת בית, אחד עם ריבה) ופייבפינגרז KSO treksport.
דסי יוצאת עם תיק אופניים ישן של שורש, שלושה ליטר מים, בגד ים, וזוג סנדוויצ'ים (אחד חביתה, אחד ריבה) ונעלי ספורט.
מקבלים הקפצה לקיבוץ רגבים ומתחילים ללכת, יום חם ואנחנו עושים הפסקה כל 45 דקות בערך, עוברים ליד חווה לגידול איילים אדומים (מאוד חמודים) וממשיכים לנחל תנינים שם מתברר שאין גישה למעיינות שעמוד ענן טוען לקיומם.
ממשיכים לאורך הנחל, עוצרים להפסקה ארוכה בצהריים בגלל החום (לא אוגוסט, אבל גם לא קר) ורק אחרי 45 דקות ממשיכים שרוח נעימה נושבת בגבינו. עוברים ליד חוות סוסים ("חוות הסוסים של רני") וחותכים למצפה מורן.
סרן מורן ורדי, לוחם שייטת מהולל שאני לא אכביד במילים עליו (תגיעו למצפה, תתאמצו קצת בעבור משהו שווה את זה, הכל רשום שם).
הקשר שלנו אליו הוא שמורן היה תקופה מסוימת במכינת נחשון ופרש בשביל להתגייס לשייטת, מדי שנה מקיימים יום לזכרו במכינה.
לפני שנתיים המצפה הזה קיבל משמעות אחרת, זה המקום הראשון שבו חברי המכינה שלי ראו אותי בלי שיער ארוך, שיער שליווה אותי במשך שנתיים ויותר.
הגיחה למצפה היא לא חלק ישיר של המסלול, אנחנו עושים את החיתוך הזה רק בשביל לעבור שם, לנוח בצל הצמחייה שצמחה במחצבה שקמה בראשית המדינה, להנות מהנוף לים בזמן מנוחה ולקרוא בלוח הזיכרון אודות מורן.
במקום צוקים מרשימים, עם יהיה ניתן בעתיד להסדיר את המקום כאתר טיפוס זה יהיה נהדר.
חוזרים למסלול, מתחברים לשביל ישראל ועוברים דרך ג'סר א-זרקא.
נקודה חשובה, קטע השביל בין הגשר שעובר מתחת לכביש 4 לבית חנניה לא מסומן כראוי ויש לשים לב טוב איפה אתם הולכים.
אחרי התברברות, חוזרים לבית חנניה והולכים לאורך נקבת המים העתיקה.
לאורך כל הדרך התריעו בפנינו שתושבי ג'סר לא נחמדים ושמסוכן שם. סיפרו לנו גם ששלילה לפני ירו שם על ניידת משטרה.
לא נמצאו ראיות בשטח.
גם בחיי הזוגיות, אני מאמין שהערך הזה פועל.
במקרה הזה, גררתי את חברתי דסי לטיול עם סוף שבהחלט עונה על ההגדרה לאתגר פיזי מגבש.
בוקר, שמונה אני קם, משאיר אותה לישון עוד שעה בזמן שאני מארגן סנדוויצ'ים ליום.
אני יוצא עם התרמיל אוספרי טאלון 33 שלי (בקרוב ביקורת מקיפה) 4.5 ליטר מים, אולר קל משקל, שמיכה דקה, מגבת, משקפי שמש, שלושה סנדוויצ'ים (שתיים עם ממרח עדשים תוצרת בית, אחד עם ריבה) ופייבפינגרז KSO treksport.
דסי יוצאת עם תיק אופניים ישן של שורש, שלושה ליטר מים, בגד ים, וזוג סנדוויצ'ים (אחד חביתה, אחד ריבה) ונעלי ספורט.
מקבלים הקפצה לקיבוץ רגבים ומתחילים ללכת, יום חם ואנחנו עושים הפסקה כל 45 דקות בערך, עוברים ליד חווה לגידול איילים אדומים (מאוד חמודים) וממשיכים לנחל תנינים שם מתברר שאין גישה למעיינות שעמוד ענן טוען לקיומם.
ממשיכים לאורך הנחל, עוצרים להפסקה ארוכה בצהריים בגלל החום (לא אוגוסט, אבל גם לא קר) ורק אחרי 45 דקות ממשיכים שרוח נעימה נושבת בגבינו. עוברים ליד חוות סוסים ("חוות הסוסים של רני") וחותכים למצפה מורן.
סרן מורן ורדי, לוחם שייטת מהולל שאני לא אכביד במילים עליו (תגיעו למצפה, תתאמצו קצת בעבור משהו שווה את זה, הכל רשום שם).
הקשר שלנו אליו הוא שמורן היה תקופה מסוימת במכינת נחשון ופרש בשביל להתגייס לשייטת, מדי שנה מקיימים יום לזכרו במכינה.
לפני שנתיים המצפה הזה קיבל משמעות אחרת, זה המקום הראשון שבו חברי המכינה שלי ראו אותי בלי שיער ארוך, שיער שליווה אותי במשך שנתיים ויותר.
הגיחה למצפה היא לא חלק ישיר של המסלול, אנחנו עושים את החיתוך הזה רק בשביל לעבור שם, לנוח בצל הצמחייה שצמחה במחצבה שקמה בראשית המדינה, להנות מהנוף לים בזמן מנוחה ולקרוא בלוח הזיכרון אודות מורן.
במקום צוקים מרשימים, עם יהיה ניתן בעתיד להסדיר את המקום כאתר טיפוס זה יהיה נהדר.
חוזרים למסלול, מתחברים לשביל ישראל ועוברים דרך ג'סר א-זרקא.
נקודה חשובה, קטע השביל בין הגשר שעובר מתחת לכביש 4 לבית חנניה לא מסומן כראוי ויש לשים לב טוב איפה אתם הולכים.
אחרי התברברות, חוזרים לבית חנניה והולכים לאורך נקבת המים העתיקה.
לאורך כל הדרך התריעו בפנינו שתושבי ג'סר לא נחמדים ושמסוכן שם. סיפרו לנו גם ששלילה לפני ירו שם על ניידת משטרה.
לא נמצאו ראיות בשטח.
נכון שהמקום מלוכלך, אבל כל הילדים שראו אותנו בדרך אמרו לנו שלום ואף אחד לא איים עלינו בשום צורה.
מגיעים לחוף ג'סר, מורידים נעליים ונחים.
לאחר מנוחה קצרה אנחנו הולכים בזהירות וללא נעליים את השלושה ק"מ הנותרים (הייתי בטוח שפחות) נגררים הרבה זמן (לא ברור כמה) בחושך בהליכה מבאסת ולא קלה בכלל עד שמגיעים לאבא שלי, שמחכה לנו עם רכב בחוף קיסריה.
מגיעים לחוף ג'סר, מורידים נעליים ונחים.
לאחר מנוחה קצרה אנחנו הולכים בזהירות וללא נעליים את השלושה ק"מ הנותרים (הייתי בטוח שפחות) נגררים הרבה זמן (לא ברור כמה) בחושך בהליכה מבאסת ולא קלה בכלל עד שמגיעים לאבא שלי, שמחכה לנו עם רכב בחוף קיסריה.
עייפים וחצי מרוצים אנחנו מתישבים לאכול ארוחת שישי עם המשפחה.
מסקנה עיקרית מהטיול, לתכנן את הסוף בצורה יותר הדוקה זה חשוב, ויש להקדיש לזה יותר מחשבה בעתיד.
מסקנה עיקרית מהטיול, לתכנן את הסוף בצורה יותר הדוקה זה חשוב, ויש להקדיש לזה יותר מחשבה בעתיד.
מבחינת ציוד, קצב ואוכל,הטיול היה מאורגן טוב.
