תיעוד טיול מה8 לאפריל- המסע לירושלים.
שותפים לטיול : עומר לרנר (המכונה לאונאו).
יום קודם מקבל הקפצה לירושלים עם דסי (חברתי), יוצא מהבית שלהם ומגיע לתחנה המרכזית באוטובוס.
שם נפגש עם לרנר, עולים על אוטובוס לסטף, הליכה קצרה ומתמקמים לשינה.
אני יוצא לטיול הזה עם התיק הקטן שלי (osprey talon 33 שחור המכונה ג'וני), הוא מלא בשק שינה, מעט אוכל, שלוקר שני בקבוקי ליטר וחצי בצדדים, אולר בכיס אגן, טלק ומזרון שטח 6 מ"מ קשור לתיק במיתר. סך הכל, 4.5 קילו בלי מים.
המערכת גב של התיק מבוססת על משטח פלסטיק גמיש שעליו יש רשת ושכבת ספוג דקה, כתוצאה מכך כשאני דוחס את הציוד הגב מתקמר, לא נוח בכלל, למזלי אין לי יותר מדי ציוד, אני נותן לשק שינה להתנפח בתיק ונוח לי.
אוכלים פירה עם קבנוס בערב והולכים לישון.
יקיצה טבעית בסביבות שש וחצי שבע, ומתחילים ללכת בלי ארוחת בוקר (לרנר לא אוהב פטריות, המרק נשאר מיותם עד הטיול מיוקנעם לחיפה שם הוא מתגלה כמגעיל למדי) וחוטפים פירות יבשים עם בוטנים לאורך כל היום.
הליכה בקצב מצוין, לרנר סוחב מעט יותר משקל בתיק (וגם אין לו מערכת גב) אבל זה לא משפיע בכלל, אנחנו ממש רצים את השביל, עוצרים מדי פעם לנשום וממשיכים.
מעכשיו ולנצח הכביש שעולה לירושלים נראה בעיניי שונה, "כבשתי אותו" צעדתי פחות או יותר לצידו ואני תמיד ידע איך הוא מרגיש דרך הרגליים.
מגיעים לכפר ערבי נטוש, ומשם מתחילים עלייה קשה, אני צועד בקצב אלפיני, עקב בצד אגודל, לא ממהר, לא מתאמץ.
לרנר מתחיל בקצב טוב ומשם מתנדנד בין צעידה מהירה לבין קריסת מערכות כללית, למרות שרוב הזמן הוא לפניי.
מסיימים בתחנת דלק עם גלידה ב11 וחצי, ומחליטים שלא להמשיך לנקודת הסיום של החצי הראשון (לרנר מרח על עצמו קרם הגנה מהשמש, ובזכות הזעת יותר זה גם טפטף לו לעיניים, לא נעים) מגיעים לתחנה המרכזית וחוטפים משהו (אוכל כשר לפסח זה סיוט שלא ברא השטן) ומתפזרים לבתים.
שותפים לטיול : עומר לרנר (המכונה לאונאו).
יום קודם מקבל הקפצה לירושלים עם דסי (חברתי), יוצא מהבית שלהם ומגיע לתחנה המרכזית באוטובוס.
שם נפגש עם לרנר, עולים על אוטובוס לסטף, הליכה קצרה ומתמקמים לשינה.
אני יוצא לטיול הזה עם התיק הקטן שלי (osprey talon 33 שחור המכונה ג'וני), הוא מלא בשק שינה, מעט אוכל, שלוקר שני בקבוקי ליטר וחצי בצדדים, אולר בכיס אגן, טלק ומזרון שטח 6 מ"מ קשור לתיק במיתר. סך הכל, 4.5 קילו בלי מים.
המערכת גב של התיק מבוססת על משטח פלסטיק גמיש שעליו יש רשת ושכבת ספוג דקה, כתוצאה מכך כשאני דוחס את הציוד הגב מתקמר, לא נוח בכלל, למזלי אין לי יותר מדי ציוד, אני נותן לשק שינה להתנפח בתיק ונוח לי.
אוכלים פירה עם קבנוס בערב והולכים לישון.
יקיצה טבעית בסביבות שש וחצי שבע, ומתחילים ללכת בלי ארוחת בוקר (לרנר לא אוהב פטריות, המרק נשאר מיותם עד הטיול מיוקנעם לחיפה שם הוא מתגלה כמגעיל למדי) וחוטפים פירות יבשים עם בוטנים לאורך כל היום.
הליכה בקצב מצוין, לרנר סוחב מעט יותר משקל בתיק (וגם אין לו מערכת גב) אבל זה לא משפיע בכלל, אנחנו ממש רצים את השביל, עוצרים מדי פעם לנשום וממשיכים.
מעכשיו ולנצח הכביש שעולה לירושלים נראה בעיניי שונה, "כבשתי אותו" צעדתי פחות או יותר לצידו ואני תמיד ידע איך הוא מרגיש דרך הרגליים.
מגיעים לכפר ערבי נטוש, ומשם מתחילים עלייה קשה, אני צועד בקצב אלפיני, עקב בצד אגודל, לא ממהר, לא מתאמץ.
לרנר מתחיל בקצב טוב ומשם מתנדנד בין צעידה מהירה לבין קריסת מערכות כללית, למרות שרוב הזמן הוא לפניי.
מסיימים בתחנת דלק עם גלידה ב11 וחצי, ומחליטים שלא להמשיך לנקודת הסיום של החצי הראשון (לרנר מרח על עצמו קרם הגנה מהשמש, ובזכות הזעת יותר זה גם טפטף לו לעיניים, לא נעים) מגיעים לתחנה המרכזית וחוטפים משהו (אוכל כשר לפסח זה סיוט שלא ברא השטן) ומתפזרים לבתים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה