התחושה הזו של הלילה לפני הטיול, מנסים להכין הכל, לצמצם זמן לבוקר ואז מגלים ששעות השינה מתחילות להיספר לאחור.
יום ראשון 27/1
בוקר, מקבל הקפצה מאבא, שיצא מלך כרגיל והוריד אותי מרחק של חצי שעה מהבית בכיוון ההפוך מכיוון הנסיעה שלו.
ציוד על הגב:
תרמיל אוספריי טלון 33 שעליו אני הולך לכתוב ביקורת בקרוב.
בתוכו: שקיק בד עם: מיתר מצנח, ערכת תפירה קטנה, סכין יפנית ואיזולירבנד.
פלפון, משקפי שמש ונרתיק למשקפיים הרגילות.
MP3 קטן.
זוג שקיות סנביץ' מלאות בוטנים צימוקים שקדים, אחת לכל יום.
שקית אוכל מג'דרה של אסם (מודע לפרסומת, אבל זה באמת יופי של מוצר לטיולים).
בגלל החשש מגשם, גם כיסוי גשם לתרמיל, מעיל גשם, פליז, מייקרו פליז וכובה פליז.
פקולים.
שלוקר ו4 בקבוקי מים של חצי ליטר
על הגוף: חולצה מנדפת שחורה ארוכה (טובה רק לחורף בגלל הצבע), תחתוני מנדפים, מכנסי דגמח מקוצררות (ניסוח עדין ל"חתכתי אותם בגלל שהיה לי חם לפני מלא זמן") חולצת בד, כובה, כאפייה והכי חשב: נעלי חמש אצבעות חדשות יחסית שזו טבילת האש הראשונה שלהם בטיול שהוא לא ריצה.
.
סה"כ עם מים אוכל :10:20 ק"ג.
טיפה כבד, ואפשר לצמצם בעזרת ציוד יותר איכותי או לעבור להכליה. או אפילו להתבסס רק על אוכל מוכן בלי לבשל, מה שמצמצם לפחות קילו אבל לטעמי מבאס את הטיול.
די מוצלח לטיול של יומיים בלי שינה, מאוד נוח בתרמיל הזה.
מתחיל, העלייה למוחרקה מתחילה בעליה לגבעה קטנה, זה חימום טוב לעלייה הרבה יותר מפחידה, אני מעט מתנשף אבל זה בגלל שהגוף עוד קר, השריר לא פועל במלא הכוח.
העלייה למוחרקה אכזרית ובסיום שלה יש קטע אפילו יותר אכזרי, אבל שווה את זה, התחושה היא כמו המראה במטוס, שהנוף הולך וגדל בכל צעד.
בדרך אוסף "סימון אנושי" שנזרק על השביל, כמה פחיות קולה, שקית ועוד איזה קשקוש, הפקוילם מנוצלים לראשונה בטיול הזה.
אני מגיע למעלה כבר ב9:30, מבין שטעיתי, הייתי יכול לוותר על הסוף הקשה מדי ולפנות צפונה לשביל השחור ישר, לא קריטי ולא מבאס, הנוף שווה את זה למרות הראות הממש גרוע.
ממשיך על הכביש לכיוון דלית אל כרמל ופונה ימינה לתוך שביל נוף הכרמל שהוא המסלול שלי לאותו יום (רץ ראשון חולף אותי, לא האחרון לטיול הזה) מזג אוויר נוח מאוד לטיול, מתחיל לתפוס קצב הליכה.
יותר מדי זבל, אני אוסף מה שאני יכול בלי להכביד על ההליכה, אם הייתי עם עוד אנשים הייתי עוצר את כולם ומנסה לנקות יותר, אבל אין ברירה, יש אנשים שמתנהגים כמו מה שהם משאירים אחריהם בטבע.
בשלב מסויים מחליט לעשות ניסוי ומוריד את הנעליים, אחרי קילומטר וחצי יחף אני שם אותם שוב, צריך את המעט הגנה הזאת על הרגל.
עצירה ארוכה הכוללת בישול, הMP3 מצדיק את המשקל הזעיר שלו, אין כמו לבשל שנירוונה ברקע.
מסיים לאכול ממשיך.
קרוב לאוספיה אני מפספס סימון אחד וטועה בדרך, בלי לחשוב פעמיים אני שולף את הפלפון, מפעיל ג'פיאס ואפליקציה נפלאה בשם oruxmaps, תוך חמש דקות אני חוזר לנתיב שלי.
עוד זוג רצים, מבוגרים ונושמים בקושי.
מגיע לחורש שבו יש עדר עיזים, אני צופה בהם שנייה לפני שזוג כלבים מפחידים מזנק לעברי, אני מת לברוח אבל אין לאיפה, הם מתקרבים, מרחרחים אותי ואני מבין שאין סכנה ומתחיל לשחק איתם, ילד אישה מבוגרת יוצאים אליי מהחורש, הם גרים בעוספיה, וחוץ מלהפחיד אותי קצת עם הכלבים הם בסדר גמור.
למרות שזה אמור להיות מסלול ארוך, אני מסיים אותו כבר 15:50 בערך ומבין שיצאתי טמבל.
סיום המסלול הוא נקודה שבה לא נוח לתפוס טרמפים והדרך לחיפה לא פשוטה כמו שתכננתי, ואין אופציה לחזור כי כבר מתחיל להיות אפלולי.
אני הולך/רץ לאורך כביש בלי שוליים, משתדל לא להידרס, מבהיל חזיר בר גדול שלא ציפה שבני אדם יעברו בכביש, ובסוף אחרי קילומטר וחצי בערך ב"מצפה אורי" חותך דרך החורש לכיוון גבעת נשר.
קטע סטייל "השורד האולטימטיבי", נע בחצי ריצה חצי הלידה דרך הסבך, מחליק כמה מטרים על לוח ברזל שנח על הקרקע (בטעות) עד שאני מגיע לנשר.
משם אוטובוס ולטכניון, לשבת עם ג'וני על בירה, המבורגר קטן ושינה בדירה שלו בטכניון, תודה ג'וני.
יום שני ה28/01
לא קם בזמן, אפוץ לחלוטים אני מתארגן, מכרסם פרוסת עוגת סבתא ומיץ תפוזים ויוצא לחכות לאוטובוס, רק ב8:00 הוא מגיע. עד שאני מסיים למלא מים ולאתר את נקודת הפתיחה השעה 9:00, ואני מתחיל.
קצת לפני המסלול עוד רץ אחד, ואשה מלווה בשלושה כלבים חמודים.
נחל כלח, "שווייצריה הקטנה" מצדיק את השם שלו, בייחוד באווירת הבדד של הטיול.
אני עובר ליד חפירות של תעלות, שרידים של מצדה על הכרמל שחפרו הבריטים. (פירוט נוסף)
על פי הנחירה הוא גדול, וחזיר בר גדול זה משהו שאתה פשוט לא רוצה להרגיז, בייחוד שאתה לבד.
קולות נפץ קלים מעידים על זה שהוא מתחיל לצעוד לאחור, אני לוקח את זה כטיפ ומסתלק משם לאט ובלי לעשות תנועות חדות.
ממשיך בקצב הליכה גבוהה, חולף ליד בית אורן בקנאה, הם גרים בתוך הכרמל, מוקפים ירוק.
יורד בסימון השחור (עובר באנדרטה לזכר נספי השרפה הגדולה) וממשיך בסימון הכחול לכיוון נחל ארן.
בתכנון שלי לחתוך לכיוון נחל ריקית על סימון שחור אחר על מנת לנוח בחניון שנמצא בהמשך שלו.
בגלל חוסר האמון שלי בסימונים (עקב השיטפון הרבה נמחק) אני חותך כמו אחרון הטמבלים לגבעה קטנה, עולה, מבין שעשיתי טעות וחוזר לנחל על מנת להמשיך ולהגיע לפיצול האמתי.
בנחל יש זרימת מים קלה (נראה כמו יופי של מים, צלולים ולא מסריחים), מגיע לחניון, עוצר, מבשל, אוכל ממלא מים ונח קצת.
נראה שאחד מבקבוקי המים שהיו לי בתיק נפתח, אני לא מתעסק בזה יותר מדי, תזכרו את זה.
חוזר לסמ"ש הכחול (נשמע קל אבל זה אתגר עלייה די משמעותי) ומתחיל עלייה די תלולה עד לפיצול שבילים עם הסמ"ש הירוק, עולה אותו מהר, רוצה להגיע לסוף שלו עם חיוך ולפני החשכה... והסימון נקטע על ידי גדר, ולא ממשיך, אני מתברבר קצת בשטח בניסיון להבין מה הולך ובסוף נשבר וחוזר לסימון הכחול, המטרה היא כביש 4 לא משנה דרך איזה סימון והשמש לא מחכה לאף אחד.
הסימון הכחול (נחל ארן) נמצא בשיפוצים, רואים שהסימוני שביל חדשים, שהעשב נרמס וגזעי העצים השרופים שקרסו נחתכו, אני טס דרך זה, נהנה מכל רגע.
עד לגל עצים שרואים בבירור שאף אחד לא נגע בו.
אני זוחל דרכם ועליהם, עובר לצד השני... וכלום, אולי יש עוד סימון אבל הסבך גבוהה מדי, אין כלום.
חוזר במהירות, מעט מבואס, נכנס לבין אורן דרך שביל אחורי ותופס טרמפ לחיפה, יכולתי ללכת לאוניברסיטה ובטוח הייתי מספיק, אבל עבר עליי מספיק לאותו יום.
כשאני מגיע הביתה מתברר שהתרמיל שלי מסריח ברמה אחרת, הפליז שהיה בו נרטב קצת וזה עושה ריחות שאי אפשר להבין בכלל, זה ברמה של נשק כימי.
למדתי מהטיול שצריך יותר השקעה באוכל, יותר גיוון בGORP ויתר אוכל בכללי.
כשמים נשפכים בתרמיל, צריך להקפיד לייבש הכל בחוץ.
צריך לקנות גרביים לVFF, הליכה בנעל סגורה צמודה לרגל בלי גרביים עושה ריח לא נעים בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה