בעוד מספר שבועות אני יוצא לשביל ישראל.
עקב לוז צפוף, יצאנו לטיול הכנה לשביל בהרכב חסר, רק אני ודוד.
סיפור הדרך המקורי מסתיים בחדרה, אבל יש שינויים..
ציוד:
תרמיל גרגורי בלטורו 65
שלוקר
כלי פלסטיק קטן מלא בתבלינים (פלפל שחור, מלח, פפריקה חריפה)
פק"ל בישול.
מעיל רוח+ פליז דק
שק"ש+ מזרון שטח מקוצר
סכין טובה
מפה
ועוד מספר פרטים קטנים, הפק"ל הרפואי שלנו מסתכם באיזולירבד לבן לטיפול בשלפוחיות וטלק.
וחדש: זוג מקלות הליכה.
דוד יוצא עם התרמיל שלי, מלא בעיקר באוכל ומים, רבע ליטר שמן זית ומקל הליכה אחד.
7/6 קילו על הגב בלי אוכל מים.
יום ראשון ה4/9
יצאנו!
עולים על מונית שירות לצפון, בדרך אני מצביע על הר "על זה אנחנו הולכים לטפס", לא טעיתי, זה הר חורשן.
יורדים להולכים ליוקנעם המושבה והולכים דרומה, בדרך עוצרים במין בית קפה קטן, דוד שותה קפה אחרון לימיים הקרובים, אני בינתיים מכין את התערובת פירות יבשים, מכילה בערך הכל, תמונה להמחשה בלבד, זה רק מה ששרד את הטיול וננטש אצלי
מזינה מאוד, מפוצצת בכל טוב.
ממשיכים דרומה לכיון עין זיק, בדרך מאבדים את המפת סימון שבילים, יש לנו מפות טופוגרפיות שהדפסנו מעמוד ענן, אבל זה לא מכיל את כל הנתונים כמו מפת סימון אמתית.
טעות ניווט ראשונה בטיול, במקום להמשיך ישר אנחנו פונים לעבר הר גחר, מתברברים מעט בשטח ומגיעים לשביל הצמוד לגדר "חכמה" של בסיס צבאי, עליה בזווית קשה מאוד, אבל לכיוון הנכון.
לקראת סוף העליה אני נוגע בגדר בטעות עם המקל הליכה "שיט, עכשיו הולכים לבוא לבדוק אותנו".
בסוף המעלה מחכה לנו רכב סיור של הבסיס, מתשאל אותנו מי ומה אנחנו ומשחרר אותנו לחופשי.
ממשיכים לפסגת הר גחר, ממלאים מים ויורדים בירידה מתונה מאוד לצידו השני של ההר.
הולכים צמוד לעצים לאורך כמה ק"מ ועוצרים לאכול.
ארוחות הצהריים שלנו לאורך כל הטיול מורכבות מטחינה עם שמן זית וקבנוס על טורטיות, ארוחה מזינה קלה בתיק, פשוטה וטעימה.
ממשיכים, פונים ימינה לפני הכביש לג'וערה והולכים לצידי כביש (עם טעות מטופשת שלי בניווט).
השרב מתיש את הגוף ואנחנו קורסים בצידי הדרך לשינה קצרה, ואז ממשיכים ועולים על נחל שלף.
ניסיון ראשון לאכול סברס מסתיים במעט קוצים בפה.
הניסיון השני מסתיים בהרבה קוצים בפה וקצת על הבגדים.
מכה רצינית למורל, בשעות הקרובות אנחנו עסוקים במשחק נד-נד עם קוצי סברס בחלל הפה.
מגיעים לנקודת סיום של היום, עין מחוללים.
טובלים במים הקרים ועולים לרמות מנשה, ממלאים מים בחוות דובי ונכנסים לישון בחורשה קטנה ליד.
מתכון הארוחת ערב:
מטגנים בצל ושום בשמן זית, מוסיפים פיסות קבנוס ומשחקים עד שהבצל נראה טוב.
שופכים פנימה חצי כוס עדשים אדומות ומים.
מחזיקים עשרים דקות ואז מוסיפים פנימה גם אטריות אורז.
מוסיפים מים בהתאם למה שנראה נכון.
סיר מלא לבערך שתיים וחצי אנשים.
ק"מ יומי: 16.3 בערך, לא כולל עליות קשות וברבורים.
שינה בסביבה שכזו היא בעייתית, חורשות כאלו הן בתי גידול מצוינים לפרעושים וקרציות.
אנחנו נעקצים לא מעט, אני מפחד שאלו פרעושים, שזו מכה רצינית שיכולה ללוות אותנו עוד הרבה קילומטרים (הם נוטים להסתובב בתרמיל ובבגדים, להישאר קרוב למקור מזון כמה שיותר זמן) נרגע כשמתברר שאלו "רק" יטושים ונרדם.
דוד נעקץ קשות ובקושי שרד עד הבוקר.
היום השני 5/9
אני מתעורר מסיוט שבו אדם מכה אותי בחורשה שבה אנחנו ישנים בזמן שהוא צועק "תביא לי את המלח הירוק בשביל הפלפל השחור!" השעה 4:30, מחכה קצת ומתחילים לחמם מנועים.
יוצאים מרמות מנשה ועולים על נחל שלף שוב, עוברים מתחת לכביש שש לכיוון שמורת הר חורשן.
ממסים על הגזיה חלבה לתוך הקוואקר של הבוקר, ארוחת בוקר על צלע ההר שבכיף הייתה מוגשת במלון.
ממשיכים לכיוון הר חורשן.
מעלה חורשן הוא מעלה קיצוני, ג'יפים נקרעים עליו ולא מזמן מתו שם ארבע חברה שהג'יפ שלהם התגלגל.
(תמונה להמחשה למה שהולך שם)
אנחנו רק מזיעים עליו, וממשיכים לראש ההר, רוכבי אופניים עוזרים לנו מעט בניווט ואנחנו יורדים מההר מהמפנה המערבי שלו.
יורדים דרומה ומקיפים בסיס צבאי נוסף, הפעם רחוק מהגדר (לא ברור איזה בסיס זה, לא מופיע במפות ולא מצאתי עליו פרטים נוספים) קורסים לארוחת צהריים נוספת בצידי דרך עפר, היום לוהט ואנחנו נלחמים בחום כבר מהבוקר, רגע של משבר בודקים בGPS איפה אנחנו... כולה שני קמ מעין אביאל, היעד הסופי לאותו היום.
גוררים את עצמנו עוד קצת ומגיעים לעין אביאל לטבילה ורביצה במים לכמה שעות.
פעם ראשונה שאנחנו באמת יושבים עם אנשים ומדברים מאז תחילת הטיול, מנצלים את זה כדי לעשות קצת פוזות עם הציוד:
ואז ממשיכים לבית של אחות של דוד, היום הזה מסתיים מוקדם ממש, יש זמן לנוח להירגע.
בחשיבה על המשך הטיול, מחליטים לשנות מסלול ולעלות לקציר
זה מסלול שכבר עשיתי בעבר, אבל אף פעם לא בעליה ולא עם תרמיל כבד על הגב ואחרי יומיים של הליכה קודמים לזה.
האתגר התקבל, נשתמש בטלפון ובGPS כדי לא להתברבר לתוך דיר אל חנון (התנחלות ערבית עוינת שיושבת בדרך) ונעלה אליי הביתה בהרגל.
אוכלים ערב אצל אחות של דוד באביאל וחוזרים לישון ליד המעיין בתוך סבך נוח, בתקווה לטבילת בוקר.
ק"מ יומי 20.5 בערך.
היום השלישי
ארבע וחצי בבוקר, הטל הכבד נהפך לגשם קל, אני בורח לשחים וגורר את הציוד בצרחות "יש גשם!".
דוד נשאר לישון בכיף שלו, אני נשאר מבוהל ויבש בתוך הסבך ולא נרדם שוב עד חמש בבוקר.
קר מדי לטבילת בוקר, אנחנו צועדים שוב לתוך אביאל וממשיכים דרומה בעקשנות לכיוון עין עירון, במטרה לאכול ארוחת בוקר בעין ערובות כמה שיותר מהר.
אני הייתי בטוח שמדובר בכולה שש ק"מ, אנחנו מגיעים לשם רק אחרי שלוש שעות הליכה, בדיקה בדיעבד מראה יותר לכיוון העשר ק"מ.
אופס.
המזג אוויר מתקדר בזמן שאנחנו מגיעים ליעדינו, אנחנו נכנסים לתוך עין ערובות, שטח סבוך וביצתי, ומסתבר שהמעיין שכשוך שם יבש מזמן.
מתמקמים מתחת לעץ תענה ענקי ומכינים קוואקר עם תמרים יבשים וטחינה גולמית.
תוך כדי האכילה מתחיל גשם (!) בתחילת ספטמבר (!) גשם קל/בינוני, אבל אמיתי שנמשך בערך רבע שעה.
אנחנו יושבים חצי לבושים בגשם ואוכלים קוואקר חם ישר מהסיר .
ממלאים מים באנדרטת משמר הגבול, עולים על מקטע קצר על שביל "2 על 6" (שביל אופניים שרץ במקביל לכביש שש) עושים פוזות למצלמה מתחת למחלף העצום בגודלו וממשיכים.
היום מתחיל להתחמם, פחות רע מהיום השני, אבל עדיין רותח.
מתחילים את העליה לקציר דרך יער עירון, עוצרים מעט לפני הכביש גישה לברטעה לארוחת צהריים ומנוחה אחרונה לפני העליה.
העליה לקציר, לפחות בשלב הזה היא בכביש עפר נוח וחצי מוצל, אנחנו עוברים קצת בתוך ברטעה, מתחילים לעלות, יורדים קצת ומגיעים לעליה סלעית בזווית קשה בשמש.
נושמים עמוק ועולים אותה במכה.
מגיעים לכביש גישה לקציר ומשם תוך חצי שעה אנחנו מגיעים אליי הביתה, למקלחת ובחזרה לחיים.
בירה לסיכום בפאב של הישוב והיום נגמר.
סיכום:
+ אוכל טוב והמקלות הליכה הם התוספות ששדרגו את הטיול.
+ הנעליים לא הולכות לשרוד עוד טיול מהסוג הזה, אבל כפות הרגליים בהחלט שרדו, מוכיח את הנקודה שלי, לא צריך נעלי "גיבורים" כדי לשרוד טראק, רק כפות רגליים חזקות ונכונות להתמודד עם עוד אתגר.
+ התערובת פירות יבשים מוצלחת במיוחד, עשירה מאוד, מזינה מאוד, טעימה ומפוצצת באנרגיה זמינה.
+ שלפוחיות לחץ הן כאב שפשוט אין מה לעשות מולו, זה נטו הסתגלות של הגוף.
+ בחום כבד, חובה לעצור כל חצי שעה למנוחה להתקרר בצל, חובה!
+ קבנוס זה אחלה.
+ בגדים מנדפים וחולצה מנדפת ארוכה, כובע עם כיסוי עורף.
לא נשרפתי בכלל כל הטיול בזכות זה.
+ לא הבאנו מצלמה, בהחלט חסר תיעוד של כמה רגעים אדירים במיוחד.
"אני כמו סוס אצילי, אתה כמו חמור קשוח"
דוד אלקוב 2014
עקב לוז צפוף, יצאנו לטיול הכנה לשביל בהרכב חסר, רק אני ודוד.
סיפור הדרך המקורי מסתיים בחדרה, אבל יש שינויים..
ציוד:
תרמיל גרגורי בלטורו 65
שלוקר
כלי פלסטיק קטן מלא בתבלינים (פלפל שחור, מלח, פפריקה חריפה)
פק"ל בישול.
מעיל רוח+ פליז דק
שק"ש+ מזרון שטח מקוצר
סכין טובה
מפה
ועוד מספר פרטים קטנים, הפק"ל הרפואי שלנו מסתכם באיזולירבד לבן לטיפול בשלפוחיות וטלק.
וחדש: זוג מקלות הליכה.
על הרגליים, נעליים מינימליות מאוד Synth Hiker vivobarefoot
בערך 8 וחצי קילו על הגב בלי אוכל מים.
דוד יוצא עם התרמיל שלי, מלא בעיקר באוכל ומים, רבע ליטר שמן זית ומקל הליכה אחד.
7/6 קילו על הגב בלי אוכל מים.
יום ראשון ה4/9
יצאנו!
עולים על מונית שירות לצפון, בדרך אני מצביע על הר "על זה אנחנו הולכים לטפס", לא טעיתי, זה הר חורשן.
יורדים להולכים ליוקנעם המושבה והולכים דרומה, בדרך עוצרים במין בית קפה קטן, דוד שותה קפה אחרון לימיים הקרובים, אני בינתיים מכין את התערובת פירות יבשים, מכילה בערך הכל, תמונה להמחשה בלבד, זה רק מה ששרד את הטיול וננטש אצלי
מזינה מאוד, מפוצצת בכל טוב.
ממשיכים דרומה לכיון עין זיק, בדרך מאבדים את המפת סימון שבילים, יש לנו מפות טופוגרפיות שהדפסנו מעמוד ענן, אבל זה לא מכיל את כל הנתונים כמו מפת סימון אמתית.
טעות ניווט ראשונה בטיול, במקום להמשיך ישר אנחנו פונים לעבר הר גחר, מתברברים מעט בשטח ומגיעים לשביל הצמוד לגדר "חכמה" של בסיס צבאי, עליה בזווית קשה מאוד, אבל לכיוון הנכון.
לקראת סוף העליה אני נוגע בגדר בטעות עם המקל הליכה "שיט, עכשיו הולכים לבוא לבדוק אותנו".
בסוף המעלה מחכה לנו רכב סיור של הבסיס, מתשאל אותנו מי ומה אנחנו ומשחרר אותנו לחופשי.
ממשיכים לפסגת הר גחר, ממלאים מים ויורדים בירידה מתונה מאוד לצידו השני של ההר.
הולכים צמוד לעצים לאורך כמה ק"מ ועוצרים לאכול.
ארוחות הצהריים שלנו לאורך כל הטיול מורכבות מטחינה עם שמן זית וקבנוס על טורטיות, ארוחה מזינה קלה בתיק, פשוטה וטעימה.
ממשיכים, פונים ימינה לפני הכביש לג'וערה והולכים לצידי כביש (עם טעות מטופשת שלי בניווט).
השרב מתיש את הגוף ואנחנו קורסים בצידי הדרך לשינה קצרה, ואז ממשיכים ועולים על נחל שלף.
ניסיון ראשון לאכול סברס מסתיים במעט קוצים בפה.
הניסיון השני מסתיים בהרבה קוצים בפה וקצת על הבגדים.
מכה רצינית למורל, בשעות הקרובות אנחנו עסוקים במשחק נד-נד עם קוצי סברס בחלל הפה.
מגיעים לנקודת סיום של היום, עין מחוללים.
טובלים במים הקרים ועולים לרמות מנשה, ממלאים מים בחוות דובי ונכנסים לישון בחורשה קטנה ליד.
מתכון הארוחת ערב:
מטגנים בצל ושום בשמן זית, מוסיפים פיסות קבנוס ומשחקים עד שהבצל נראה טוב.
שופכים פנימה חצי כוס עדשים אדומות ומים.
מחזיקים עשרים דקות ואז מוסיפים פנימה גם אטריות אורז.
מוסיפים מים בהתאם למה שנראה נכון.
סיר מלא לבערך שתיים וחצי אנשים.
ק"מ יומי: 16.3 בערך, לא כולל עליות קשות וברבורים.
שינה בסביבה שכזו היא בעייתית, חורשות כאלו הן בתי גידול מצוינים לפרעושים וקרציות.
אנחנו נעקצים לא מעט, אני מפחד שאלו פרעושים, שזו מכה רצינית שיכולה ללוות אותנו עוד הרבה קילומטרים (הם נוטים להסתובב בתרמיל ובבגדים, להישאר קרוב למקור מזון כמה שיותר זמן) נרגע כשמתברר שאלו "רק" יטושים ונרדם.
דוד נעקץ קשות ובקושי שרד עד הבוקר.
היום השני 5/9
אני מתעורר מסיוט שבו אדם מכה אותי בחורשה שבה אנחנו ישנים בזמן שהוא צועק "תביא לי את המלח הירוק בשביל הפלפל השחור!" השעה 4:30, מחכה קצת ומתחילים לחמם מנועים.
יוצאים מרמות מנשה ועולים על נחל שלף שוב, עוברים מתחת לכביש שש לכיוון שמורת הר חורשן.
ממסים על הגזיה חלבה לתוך הקוואקר של הבוקר, ארוחת בוקר על צלע ההר שבכיף הייתה מוגשת במלון.
ממשיכים לכיוון הר חורשן.
מעלה חורשן הוא מעלה קיצוני, ג'יפים נקרעים עליו ולא מזמן מתו שם ארבע חברה שהג'יפ שלהם התגלגל.
(תמונה להמחשה למה שהולך שם)
אנחנו רק מזיעים עליו, וממשיכים לראש ההר, רוכבי אופניים עוזרים לנו מעט בניווט ואנחנו יורדים מההר מהמפנה המערבי שלו.
יורדים דרומה ומקיפים בסיס צבאי נוסף, הפעם רחוק מהגדר (לא ברור איזה בסיס זה, לא מופיע במפות ולא מצאתי עליו פרטים נוספים) קורסים לארוחת צהריים נוספת בצידי דרך עפר, היום לוהט ואנחנו נלחמים בחום כבר מהבוקר, רגע של משבר בודקים בGPS איפה אנחנו... כולה שני קמ מעין אביאל, היעד הסופי לאותו היום.
גוררים את עצמנו עוד קצת ומגיעים לעין אביאל לטבילה ורביצה במים לכמה שעות.
פעם ראשונה שאנחנו באמת יושבים עם אנשים ומדברים מאז תחילת הטיול, מנצלים את זה כדי לעשות קצת פוזות עם הציוד:
בחשיבה על המשך הטיול, מחליטים לשנות מסלול ולעלות לקציר
זה מסלול שכבר עשיתי בעבר, אבל אף פעם לא בעליה ולא עם תרמיל כבד על הגב ואחרי יומיים של הליכה קודמים לזה.
האתגר התקבל, נשתמש בטלפון ובGPS כדי לא להתברבר לתוך דיר אל חנון (התנחלות ערבית עוינת שיושבת בדרך) ונעלה אליי הביתה בהרגל.
אוכלים ערב אצל אחות של דוד באביאל וחוזרים לישון ליד המעיין בתוך סבך נוח, בתקווה לטבילת בוקר.
ק"מ יומי 20.5 בערך.
היום השלישי
ארבע וחצי בבוקר, הטל הכבד נהפך לגשם קל, אני בורח לשחים וגורר את הציוד בצרחות "יש גשם!".
דוד נשאר לישון בכיף שלו, אני נשאר מבוהל ויבש בתוך הסבך ולא נרדם שוב עד חמש בבוקר.
קר מדי לטבילת בוקר, אנחנו צועדים שוב לתוך אביאל וממשיכים דרומה בעקשנות לכיוון עין עירון, במטרה לאכול ארוחת בוקר בעין ערובות כמה שיותר מהר.
אני הייתי בטוח שמדובר בכולה שש ק"מ, אנחנו מגיעים לשם רק אחרי שלוש שעות הליכה, בדיקה בדיעבד מראה יותר לכיוון העשר ק"מ.
אופס.
המזג אוויר מתקדר בזמן שאנחנו מגיעים ליעדינו, אנחנו נכנסים לתוך עין ערובות, שטח סבוך וביצתי, ומסתבר שהמעיין שכשוך שם יבש מזמן.
מתמקמים מתחת לעץ תענה ענקי ומכינים קוואקר עם תמרים יבשים וטחינה גולמית.
תוך כדי האכילה מתחיל גשם (!) בתחילת ספטמבר (!) גשם קל/בינוני, אבל אמיתי שנמשך בערך רבע שעה.
אנחנו יושבים חצי לבושים בגשם ואוכלים קוואקר חם ישר מהסיר .
ממלאים מים באנדרטת משמר הגבול, עולים על מקטע קצר על שביל "2 על 6" (שביל אופניים שרץ במקביל לכביש שש) עושים פוזות למצלמה מתחת למחלף העצום בגודלו וממשיכים.
היום מתחיל להתחמם, פחות רע מהיום השני, אבל עדיין רותח.
מתחילים את העליה לקציר דרך יער עירון, עוצרים מעט לפני הכביש גישה לברטעה לארוחת צהריים ומנוחה אחרונה לפני העליה.
העליה לקציר, לפחות בשלב הזה היא בכביש עפר נוח וחצי מוצל, אנחנו עוברים קצת בתוך ברטעה, מתחילים לעלות, יורדים קצת ומגיעים לעליה סלעית בזווית קשה בשמש.
נושמים עמוק ועולים אותה במכה.
מגיעים לכביש גישה לקציר ומשם תוך חצי שעה אנחנו מגיעים אליי הביתה, למקלחת ובחזרה לחיים.
בירה לסיכום בפאב של הישוב והיום נגמר.
סיכום:
+ אוכל טוב והמקלות הליכה הם התוספות ששדרגו את הטיול.
+ הנעליים לא הולכות לשרוד עוד טיול מהסוג הזה, אבל כפות הרגליים בהחלט שרדו, מוכיח את הנקודה שלי, לא צריך נעלי "גיבורים" כדי לשרוד טראק, רק כפות רגליים חזקות ונכונות להתמודד עם עוד אתגר.
+ התערובת פירות יבשים מוצלחת במיוחד, עשירה מאוד, מזינה מאוד, טעימה ומפוצצת באנרגיה זמינה.
+ שלפוחיות לחץ הן כאב שפשוט אין מה לעשות מולו, זה נטו הסתגלות של הגוף.
+ בחום כבד, חובה לעצור כל חצי שעה למנוחה להתקרר בצל, חובה!
+ קבנוס זה אחלה.
+ בגדים מנדפים וחולצה מנדפת ארוכה, כובע עם כיסוי עורף.
לא נשרפתי בכלל כל הטיול בזכות זה.
+ לא הבאנו מצלמה, בהחלט חסר תיעוד של כמה רגעים אדירים במיוחד.
"אני כמו סוס אצילי, אתה כמו חמור קשוח"
דוד אלקוב 2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה